לוח אירועים

א ב ג ד ה ו ש
27 28 29 30 31 1 2
3 4 5 6 7
8 9
10
11
12
13
14
15 16
17 18 19 20 21 22 23

Hebrew (Israel)English (United Kingdom)

אתיקה של צמצום

ארז פרי
מנהל אמנותי
פסטיבל קולנוע דרום


הימים הלא קלים שעוברים על החברה הישראלית מעלים שאלות רבות בנוגע לזמן ולמקום בו אנו חיים. שאלות אלה עמדו גם לנגד עינינו בבואנו לאצור את תוכנית הפסטיבל לשנת 2012. הסרטים בהם צפינו חיזקו את אותן השאלות ואשררו את תפיסתו הקולנועית של זיגפריד קראקאוור לפיה קולנוע של אומה משקף את המנטליות שלה ואת רוחה טוב יותר מאמנויות אחרות. כך למעשה ניתן לומר כי הקולנוע מהווה מעין סיסמוגרף, שרגיש לרוח החברה והתרבות ומסוגל לחשוף את הלא־מודע הקולקטיבי.

פסטיבל קולנוע דרום כרת חוזה עם קהלו ומבקש, כמדי שנה, להציג את השינויים והדינאמיות שמאפיינים את הקולנוע העכשווי, הקרוב והרחוק. בכדי להרגיש את הדופק והקצב שבו נעים הקולנוע הישראלי והקולנוע הבינלאומי, נדרש הפסטיבל לאקט של צמצום. צמצום במובנו הרחב − הגשמי והמיסטי גם יחד.

הצמצום הוא מושג יסודי בקבלה, שעוסק בתהליך שקדם לבריאת העולם, אשר במהלכו פינתה האלוהות מקום בכדי לאפשר קיומה של מציאות מחוצה להּ על־ידי אקט של צמצום. מדהים לגלות את הדמיון שבין הצמצום הקבלי לבין המנגנון הקולנועי שבורא אף הוא עולם. ממש כשם שהאל צמצם את אורו האינסופי בכדי לברוא עולם, כך פועל גם צמצם המצלמה, שנועד להקטין את כמות האור הנקלטת במצלמה בכדי לייצר דימוי קולנועי − עולם וירטואלי מקביל. דומה כי הקולנוע מהווה אלגוריה למעשה הבריאה. האדם מחקה את אלוהיו בניסיון להבין ולמשמע את הזמן והמרחב בהם הוא נטוע.

עקרון הצמצום הוא זה שמאפשר לנו לבנות את הפסטיבל כאירוע קולנועי חשוב ורלוונטי. ברוח הצמצום הקבלי מבקש הפסטיבל, בשונה מפסטיבלי קולנוע אחרים, להציג מספר מצומצם של סרטים המבטאים נקודות קיצון. זוהי תפיסה דיאלקטית שנעה תמידית בין קצוות: תרבותיים, דתיים, חברתיים, פוליטיים ואסתטיים. המשיכה אל הקצוות מצליחה לתפוס כוּליות מסוימת, לא מודע מסוים, שחושף את המורכבות וההשתנות שלנו, בני האדם, בעולם הזה. הרעיון ששני קצוות מנוגדים יכולים לעמוד זה מול זה מבלי למעט זה את זה, אלא דווקא לקדם זה את זה, הוא רעיון יהודי מובהק. הרי מין הידוע שניגודים יכולים להפרות זה
את זה: איש ואישה, יצר ויצירה, פשט ומדרש, חיים ומוות. הפסטיבל מבקש למקם מחדש את הקשרים שבין הקצוות המנוגדים − מקשר של אחור באחור, לקשר של פנים בפנים. כך מציאויות קולנועיות שונות ומנוגדות לכאורה מתמלאות בתוכן חדש. בעזרת פעולה פשוטה של סידור מחדש נגלה לנו עולם של איפכא מסתברא, עולם בו "ניתוק" הופך ל"תיקון" ו"אין" הופך ל"אני".

יש משהו בסרטי הפסטיבל ובמקום בו אנו פועלים שנותן לנו המון תקווה. הפריפריה הדרומית בה ממוקם הפסטיבל, העיר שדרות, הסינמטק הקטן, כל אלה ממלאים אותנו בחסד, בתחושה של התעלות. דווקא כאן, במקום הכי לא צפוי בחברה הישראלית, מתרחש אחד הניסיונות המרתקים והחשובים בתחום התרבות בארץ. מתוך הדלות, מתוך הפשטות, מתוך השוליות התפנה כאן מקום לזמן ולחלל אחרים, שבבסיסם ההכרה בחשיבותו של הצמצום בעולמנו. במקום הריבוי האינסופי של חברת הצריכה שמטמטם את חושינו, אנו מבקשים אתיקה של צמצום. רק מקום שאימץ לעצמו אתיקה של צמצם מצלמה יכול לברוא עולמות מורכבים ומלאי חמלה. רק מקום ששואל את השאלה הבסיסית כיצד להצטמצם ולפנות מקום לזולת, יכול באמת להיגאל.

 

פסטיבל קולנוע דרום ה־11

פרופ' ענר פרמינגר
ראש המחלקה לאמנויות הקול והמסך
המכללה האקדמית ספיר


"הנושא שמעניין אותי ביותר הוא הפרטיות של האדם, האינטימיות... אסור באמת לשים שם מצלמה דוקומנטרית, כי מצלמה דוקומנטרית או כל מצלמה כמדיום, לא רק יוצרת הפרעה לאינטימיות, אלא, היא סוחרת בה" (קז'ישטוף קישלובסקי בריאיון בו הסביר מדוע חדל לעשות קולנוע תיעודי והמירו בקולנוע עלילתי)

דברים אלה של קישלובסקי, שהתחיל כדוקומנטריסט בולט ויוצא דופן, ועם השנים היה לאחד מיוצרי הקולנוע המורכבים והמעניינים שפעלו בסוף המאה העשרים, נותנים ביטוי למתח המתמיד שקיים בין קולנוע תיעודי לקולנוע עלילתי. למעשה זהו המתח שקיים בין "לצלם אובייקט" לבין "לצלם סובייקט"; בין מבט מציצני, נצלני ומרוחק ש"צד סחורה" ומשתמש בה, לבין מבט מעורב, סקרן, המקיים מערכת מורכבת של קח ותן עם הסובייקט המצולם, ולוקח אחריות על תוצאות התבוננותו. החלוקה המסורתית בין קולנוע תיעודי לקולנוע עלילתי אינה תקפה היום, כמו גם החלוקה בין ז'אנרים שונים, או בין קולנוע איכותי לקולנוע בידורי.
סרטים רבים מקיימים בתוכם היבטים מנוגדים השייכים לקטגוריות שונות. החלוקה הערכית שתקפה יותר מתמיד, היא החלוקה אליה מתייחס קישלובסקי בין שני סוגי קולנוע: הראשון, קולנוע אינטימי ומשתתף, שמאפשר ליוצריו ולצופיו להתחבר לאנושי, על מצוקותיו ועוצמתו. בעוד השני הוא קולנוע אנטי־אינטימי, חושפני, שמחפש סנסציות ומעדיף אותן על פני אמת אנושית פשוטה, שמכבדת את אובייקט ההתבוננות של העין המצלמת.

חלוקה זו מאפשרת לי להגדיר את המכנה המשותף בין רוח פסטיבל קולנוע דרום לבין חזון המחלקה לאמנות הקול והמסך במכללה האקדמית ספיר. על פי אמת המידה שמגדיר קישלובסקי, סרטינו ממוקמים במרחב הפרטי והאינטימי. איכות זו מאפיינת גם את הפסטיבל שלנו השנה, כמו גם בשנים קודמות. בעשור שחלף מאז ייסודו של פסטיבל קולנוע דרום ביוזמתו של אבנר פיינגלרנט, התגבשה מסורת מרשימה, שהצליחה למקם את הפסטיבל כאירוע קולנועי ייחודי לצד הפסטיבלים הגדולים והוותיקים ממנו בארץ. הפסטיבל מושך אליו בכל שנה יותר אנשים מתוך הזרם המרכזי של עשיית הקולנוע בארץ, שבאים לצפות בסרטים ייחודיים מהעולם שלא ניתן לראותם בפסטיבלים אחרים בארץ, ובסרטי הגמר של תלמידינו, שבולטים בנוף העשייה הסטודנטיאלית המקבילה בארץ.

הניהול האמנותי של הפסטיבל הופקד השנה לראשונה באופן בלעדי בידיהם של אפרת כורם וארז פרי, שניהם בוגרי החוג לקולנוע במכללה ואנשי צוות וותיקים בפסטיבל. ארז ואפרת עמלו קשות באוצרות האמנותית, וכשלצידם דנאי אילון גיבשו תוכנית ייחודית ששואבת מרוח המחלקה לקולנוע ומזינה אותה באמצעות התוכנית הישראלית הייחודית והעשירה לצד תוכנית בינלאומית מגוונת, שמקיפה ארבעה היבטים שונים של עשייה בינלאומית, שכולם מציעים חלופה לקולנוע של הזרם המרכזי. חלופה זו נותנת ביטוי לקולו של ה"אחר" והחריג, בוחנת את היחסים בין מרכז לשוליים וחותרת תחת המובן מאליו. המתווה האמנותי שהם בנו לא
היה יכול להתממש ללא עבודת צוות מתואמת ומורכבת שאותה העמידה והובילה המפיקה יעל נחליאלי, שהצטרפה אלינו השנה ולקחה על עצמה את משימת ההפקה המורכבת.

שיהיה לכולנו פסטיבל מוצלח, מהנה, שקט ושוקק חיים של אנשים ושל קולנוע תוסס.
 

לחדש בדרך ישנה מאוד

אפרת כורם
מנהלת אמנותית
פסטיבל קולנוע דרום


"אי אפשר שלא יחלקו עלי מאחר שאני הולך בדרך חדש שעדיין לא הלך אדם בו מעולם, אעפ"י שהוא דרך ישן מאוד אעפ"כ הוא חדש לגמרי" (שבחי מוהר"ן, עניין המחלוקת א, שם, יז טור א)

פסטיבל קולנוע דרום פותח השנה את העשור השני לקיומו. על אף 11 שנותיו של הפסטיבל, בכל שנה אנחנו חוזרים ומחפשים דרכים ונקודות מבט ישנות־חדשות. מדי שנה אנחנו חוזרים ושואלים: מהו פסטיבל קולנוע דרום?

העזה, אומץ, אמונה, תשוקה, שמחה, בית. ידע מצטבר, אסוציאטיבי, המבוסס על חוויה. גם עם הידע הזה אנחנו לא ממהרים לתת תשובה. דווקא ההשהיה הזו, הפער בין השאלה לתשובה טומן בחובו את מהות הפסטיבל, המתעקש לא לדעת מראש מיהו. לא לדעת מראש מה זה קולנוע טוב, מה זה דרום, מהי שדרות. הפסטיבל שואל, לא מחוסר ידיעה על עצמו, על דרכו, רצונותיו ומטרותיו – אלא דווקא בשל אלה,
הוא מנסה לשוב ולנסח עצמו בכל שנה מחדש.

"אני לא יודע כלום!" אומר בקול גדול הרב לתלמידיו, ברסלבים חוזרים בתשובה בסרט המשגיחים של מני יעיש, סרט הפתיחה של הפסטיבל השנה. לא כדי ללמדם להסתפק במה ואיך שהם, אלא כדי לחשוב ולהיות מחדש, לוותר על הידע שמאפשר אשליית שליטה.

ברוח דבריו של רבי נחמן מברסלב כי "תכלית הידיעה שלא נדע", ובדומה ליצירה הקולנועית ולכל יצירה באשר היא, המבקשת לשכלל את שפתה, לזקק ולנסח עצמה לידי סיפור או חוויה, פסטיבל קולנוע דרום אינו מפסיק לחפש, לנסות מבלי לפחד לטעות, לשאול שאלות, לאתגר ולסקרן: באיזה מרחב גיאוגרפי־מנטלי יהיה הפסטיבל השנה? לאילו תמונות מציאות ייקח אותנו הקולנוע? מה נראה פה ולא באף מקום אחר? איך ניצור דיאלוג תרבותי בינינו למרכז? איך נמשיך להיות בית עבור יוצרים?

פסטיבל קולנוע דרום מבקש מדי שנה לחזור ולפגוש מחדש יוצרים ותיקים בשדה הקולנוע הישראלי והבינלאומי, המביאים קולות אחרים ושפה קולנועית מאתגרת. סרט נעילת הפסטיבל העולם מצחיק של יוצר הקולנוע המוערך שמי זרחין מתרחש בטבריה. דרכו אנו זוכים במבט מחודש על העיר המרוחקת, על אנשיה ועל סיפוריהם, הנארגים ביד האמן של זרחין, באהבה גדולה, להם ולמקום. בת־ים של סרט הפתיחה וטבריה של סרט הנעילה מגיעות לשדרות. הן מדברות אחת עם השנייה, נותנות אחת לשנייה תוקף בזכות הקולנוע.

מתוך אמונה באדם ובכל מה שהוא מביא איתו, שואל הפסטיבל בכל שנה שאלה על דרכו. זוהי הדרך הישנה־חדשה של הפסטיבל הדרומי הזה וזהו הבית שמציע הפסטיבל: בית אמיתי, צנוע אמנם, אך יחד עם זאת מבקש לתת כל מה שיש לו למגיעים אליו, ליוצרי הסרטים. בין אם הם סטודנטים שמקרינים את יצירות הביכורים שלהם, במאים צעירים, או הפועלים בשדה הקולנוע הישראלי והבינלאומי כבר שנים, המפקידים בידינו באמון רב את היצירות היקרות שלהם כדי שנציג אותם בשמחה וגאווה.

דווקא כאן, בסינמטק קטן הנמצא בפתחו של אחד הרחובות בעיר שדרות, יוקרנו, לפי תפיסתנו, מיטב היצירות מהקולנוע הישראלי והבינלאומי השנה, דווקא כאן במקום שלא מפחד מן הפשטות של עצמו, יתאפשרו מפגשים משמעותיים בין קהל ליצירה, דווקא כאן הכול בחינם - גם היצירה וגם האהבה, פשוט.
 

על התוכנית השנה


תוכנית הפסטיבל תביא השנה את הקולות המשמעותיים והרלבנטיים ביותר, לפי תפיסתנו, בקולנוע מהארץ ומהעולם. הפסטיבל מבקש לבחון את הקצוות - קצוות מבחינה אסתטית, אך גם מבחינה חברתית, דתית ופוליטית. נדמה כי הניסיון להכיל קולות, שלעתים נתפסים קיצוניים או רדיקליים, מאפשר בחינה משמעותית ואמִתית של תרבות, יצירה וחברה בארץ ובעולם.

מסרט הפתיחה הבועט והאנרגטי המשגיחים של מני יעיש, שנבחר השנה להשתתף בשבוע המבקרים של פסטיבל קאן, ועד לסרט הנעילה המפואר ואוהב האדם העולם מצחיק של שמי זרחין, נפרשת מניפת יצירות שמביאה קולות אחרים. המפגש של קולות שונים במקום אחד מנסח אמירה ברורה באשר למהות הפסטיבל.

השנה יתארחו יוצרים מרתקים ולעיתים אף שנויים במחלוקת כמו יוצר הקולנוע ימין מסיקה, אשר לו נקדיש פוקוס מיוחד במסגרת התוכנית הישראלית. מסיקה, מהבמאים הפוריים ביותר שידע הקולנוע הישראלי, הולך שנים בדרך עיקשת ובלתי מתפשרת, משקף ביצירותיו מציאות של חברה ישראלית קשה ומשוסעת, יוצר ומפיץ את סרטיו באופן עצמאי־אלטרנטיבי ומציע קריאת כיוון מרעננת ומאתגרת. כמוהו, וכמעט באופן משלים, יוקדש פוקוס במסגרת תוכנית קולנוע בינלאומי לבמאי הקולנוע האמריקאי־ישראלי סם (שמוליק) פירסטנברג, במאי סרטי הנינג'ה והמיוזיקלס של שנות ה־ 80 בהוליווד. תרומתו של פירסטנברג לז'אנר סרטי אמנויות הלחימה משמעותית ביותר וסרטיו מהווים חוליה מרכזית בשרשרת המתחילה בסרטיו של ברוס לי ונמשכת עד לסרטי הגריינדהאוס של שנות האלפיים.

במסגרת תוכנית קולנוע בינלאומי יוקדש פוקוס לקולנוענית הסינית הנועזת והמרתקת סְיָאוֹ־לוּ גוֹ, שפועלת ויוצרת את סרטיה בלונדון. גו עוסקת בסרטיה במקומן של נשים גולות והישרדותן במערב, ומטפלת בפוליטיקה של
זהויות וביחסי כוחות של מזרח־מערב באופן חתרני, רדיקלי ומעורר השתאות. במאיות נוספות שיציגו סרטיהן במסגרת תוכנית קולנוע בינלאומי הן הבמאית התאילנדית אנוצ'ה סוויצ'אקורנפונג והבמאית־שחקנית הצרפתייה ג'ואנה פרייס.

נוסף על כך, נקרין בכורות קולנוע ישראלי, משמעותי ופורץ דרך, של היוצרים בני תורתי וענר פרמינגר; תוכנית איכותית של אוצרות קולנוע ישראלי תיעודי, הכוללת סרטים המעלים שאלות אנושיות־מוסריות־אסתטיות במציאות הישראלית של היוצרים אייל סיון, סיגלית בנאי, עימאד בורנט, גיא דוידי, מנחם רוט וערן ברק; תוכנית מיוחדת "קולנוע מאבק" תוקדש לפעילותם המרשימה של אנשי "המעברה", שמביאים את קולם הלא נשמע של מחוסרי הדיור והאימהות החד הוריות בחברה הישראלית.

כמו כן, נקיים שתי מסגרות תחרויות משמעותיות: תחרות קולנוע עלילתי עצמאי לסרטים דלי תקציב, שבה יוקרנו סרטיהם של היוצרים נוני גפן, אליהו בנימין, אליאב לילטי, יוני זיכהולץ וינאי גוז, ותחרות "קולנוע דרום החדש" של הסטודנטים המסיימים את לימודיהם במחלקה לאמנות הקול והמסך במכללת ספיר.

אנחנו מקדמים בברכה את היוצרים וסרטיהם, את המשתתפים במפגשים ובסדנאות ואת באי הפסטיבל. שתהיה לנו חגיגת קולנוע משמעותית מלאת שמחה והנאה.

 
*
עיצוב האתר: אולגה גולצר